דהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

כללי:

לפני תביעה כנגד מבטח לתשלום תגמולי ביטוח ונזקים עקיפים בסך של 270,768 ₪. התובע טען שביום 16.5.09 אירעה פריצה בעסקו המצוי באזור התעשיה בקריית מלאכי ונגנבו סחורות בשווי של 200,738 ₪. כמו כן נתבע סך של 50,000 ₪ בגין הוצאות מימון שנגרמו מפאת אי תשלום תגמולי הביטוח במועד; ריבית מיוחדת בסך של 10,030 ₪ ועגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

הנתבעת הודתה בכתב הגנתה בקיומה של פוליסת ביטוח (שהוגשה וסומנה ת/1) אולם טענה שמחקירה מקיפה שערכה, עולה חשד כי מדובר באירוע מבוים, או אירוע שלא אירע כלל, ועל כן היא פטורה מחבות.

הנתבעת טענה כי היא פטורה מחבות גם בהתאם לסעיפים 25-26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שכן התובע מסר לנתבעת עובדות כוזבות והעלים עובדות הנוגעות למקרה הביטוח בכוונת מרמה ובמטרה להוציא ממנה כספים שלא כדין.

לפיכך הוכחשה הפריצה ונטען כי גם אם היתה פריצה כנטען, הרי שהתביעה "נופחה" בכוונת מרמה.

מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר מטעם אחיו, מר אליהו דהן. בנוסף, התובע נסמך על חוו"ד מטעם מר יוסף בנישטי מחברת קורן שמאות בע"מ.

מטעם הנתבעת הוגשו חוו"ד של רו"ח רון פיש; חוו"ד מר שניר עזר מחברת א. מערכות בטחון ותקשורת ותצהיר החוקר בני זיסקוביץ (שהוגש כתצהיר חסוי ונחשף בפני התובע לאחר תום פרשת התביעה).

במסגרת הדיון הוסכם בין הצדדים כי בהיעדר מחלוקת אודות מערכת המיגון האלקטרונית (האזעקה) ואודות עמידת עסקו של התובע בדרישות המיגון, אין צורך בחקירת מר שניר עזר. בנוסף, הצדדים הסכימו להגשת דו"ח פירוט תנועות מע' האזעקה כפי שנתקבל מהמוקד ומסמכי האיכון של חברות מירס ובזק, כראיה ללא צורך בחקירה. אף חוו"ד השמאי בנישטי מחברת קורן שמאות בע"מ הוגשה בהסכמה ללא צורך בחקירתו.

דיון והכרעה:

הטענה בדבר ביום הפריצה

ככלל, הנטל להוכחת מקרה הביטוח מוטל על המבוטח. באשר לטענה בדבר מעורבות המבוטח באירוע של פריצה או בביומה, בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4) 64, נקבע כי נטל השכנוע בדבר גרימת מקרה הביטוח במתכוון ע"י המבוטח, רובץ על חב' הביטוח. נקבע כי על המבוטח לשכנע את בית המשפט בקיום אירוע הגניבה או הפריצה, בד"כ על-ידי הצגת ממצאי החקירה המשטרתית ומסירת העובדות הידועות למבוטח באשר לקרות הנזק. על חב' הביטוח נטל השכנוע להראות שידו של המבוטח היתה במעל. נפסק כי חב' הביטוח אינה יוצאת ידי חובתה אם היא מצביעה על נסיבות כלליות המעלות חשד בלבד שהמבוטח היה מעורב בגניבה, אלא עליה להעיד עדים ולהוכיח ברמת שכנוע מספקת חשד ממשי שלמבוטח היתה מעורבות. כמו כן, נפסק כי על חב' הביטוח להצביע על מניע שהיה למבוטח לביים את הפריצה.

בהתייחס לאירוע הפריצה לעסק, הובאה עדותו של התובע בלבד (יובהר כי עדותו של אחיו התייחסה לסוגיית הובלת סחורות ולא לאירוע הפריצה). מדובר בעדות יחידה של בעל דין (ראה: סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), שיש קושי להסתמך עליה לאור שורה של סתירות ותמיהות שהתגלו בה כפי שאפרט להלן.

ביום 21.5.09, היינו 5 ימים לאחר האירוע, מסר התובע עדות בפני חוקר מטעם הנתבעת, מר בני זיסקוביץ (להלן: "החוקר") כפי המצוין בהודעה שנגבתה ממנו ושעליה חתם (העדות מצורפת לתצהיר החוקר; הנוסח המודפס הוגש וסומן נ/1 ותקליטור השמע של התחקור הוגש בהסכמה וסומן נ/3). ניתוח הגרסה שמסר התובע לחוקר ואף השוואתה לגרסתו בבית המשפט, מעלים תהיות רבות.

ראשית, בנוגע לאירועי יום שישי שקדם ליום האירוע (שהתרחש על פי הנטען ביום שבת). הנתבעת כיוונה לכך שיכול להיות שבמהלכו נערכו ההכנות לצורך ביום הפריצה. התובע טען בחקירתו בעמ' 9-10 לפרוטוקול, שביום שישי העסק היה פתוח שכן הוא משאיר את בנו בעסק ונוסע לרכוש סחורות בצפון. התובע גרס כי בנו מנטרל את האזעקה בכניסתו לעסק ובצאתו הוא דורך אותה. התובע עומת עם הגרסה שמסר לחוקר (נ/1) ובה מצוין כי ביום שישי הבן שלו לא יכול היה להחליף אותו בשל אילוצי בחינות ועל כן העסק היה סגור. התובע גרס בעדותו בפני החוקר כי הוא הגיע לעסק רק בסביבות השעה 11.30, פתח את העסק, נטרל את האזעקה והכניס מלאי שהביא עמו באמצעות רכב של קרוב משפחה (אחיו), לאחר מכן דרך את האזעקה ונעל את המקום. משעומת התובע בחקירתו עם שינוי הגרסה הוא התעקש שבנו החליף אותו ביום שישי והעסק היה פתוח. התובע ניסה למצוא מפלט בכך שלא אמר לחוקר את הדברים שיוחסו לו, אולם הוגשה לי ההקלטה (נ/3) שממנה עולה בבירור כי התובע אמר את הדברים לחוקר והעדות שנרשמה תואמת את דבריו.

מכל מקום, גרסת התובע בבית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם דו"ח מע' האזעקה המראה שהפעולה הראשונה שנרשמה באותו יום היתה נטרול בשעה 11.22 (מה שמתיישב דווקא עם גרסת התובע בפני החוקר).

סתירה נוספת נמצאה אף בהתייחס לגרסת התובע באשר למעשיו במקום העסק ביום שבת שבו אירעה הפריצה. התובע טען בעדותו בפני החוקר (נ/1) כי האכיל את הכלב ולקח אותו לטיול ושהה במקום משך שעתיים וחצי. התובע העיד (בעמ' 10 לפרוטוקול, ש' 10-15), שכל שבת היה מגיע לעסק וזאת על מנת להאכיל את הכלב ולטפל בניירת. החוקר מפנה לכך שביום האירוע נרשמה פעולה של נטרול האזעקה (עם הכניסה לעסק) ודריכתה מחדש (ביציאה ממנו) כשעתיים וחצי לאחר מכן. בסעיף 23 לתצהירו מפנה החוקר לנספח א' לתצהיר שבו מנותחים ממצאי מערכת האזעקה בימי שבת וחג ומהם עולה כי בניגוד לנטען אין מדובר בנוהג קבוע של ביקור בעסק. כמו כן, כשיש תיעוד על ביקור כגון ביום 4.4.09 נרשמת פעולה כפולה של נטרול-דריכה (כשיוצא עם הכלב) ושוב נטרול-דריכה (כשמחזיר הכלב ועוזב המקום). על כן הביקור בעסק במשך שעתיים וחצי ביום שבת שבו אירעה הפריצה הנטענת אינו ביקור שגרתי.

יוער כי התובע נמנע מלהביא עדות תומכת לנוהג של ביקור בעסק בימי שבת כגון עדות רעייתו או מי מילדיו.

שלישית, בהתייחס לגרסת התובע אודות מקום הימצאו בזמן שקבל ההודעה על הפריצה. בתצהיר החוקר ובסיכום העדות שצורף לו מצוין כי התובע גרס בעדותו כי ביום האירוע, בסביבות השעה 23.00 הוא שהה בעיר גדרה בדוכן פלאפל ובעודו ממתין בתור, הוא קבל הודעה על הפעלת האזעקה בעסק. התובע חזר על גרסתו זו בתשובה לשאלון (שהוגש וסומן נ/2), שם טען כי היה במסעדה בגדרה ברחוב הראשי ולשם קבל את ההודעה מהמוקד כי הופעלה אזעקה בעסק. בסע' 11 לתצהירו שינה התובע את גרסתו וטען כי הוא היה בדרכו לאכול בדוכן הפלאפל. במסגרת חקירתו (בעמ' 14, ש: 27) חזר התובע על הגרסה מהתצהיר לפיה לא היה בגדרה במועד קבלת ההודעה אלא היה רק בדרכו לשם, בסמוך ליישוב תלמי יחיאל המצוי קרוב יותר לעסק. משעומת עם הסתירה הכחיש התובע כי אמר לחוקר שהיה בדוכן הפלאפל ועל כן הסכימו הצדדים כי יוגש התקליטור עם הקלטת התחקור (נ/3) ומהאזנה לו עולה כי התובע אמר את הדברים כפי שנרשמו בתיעוד העדות, היינו שהמתין בתור בדוכן הפלאפל.

בגרסת התובע כפי שהוצגה במקור לחוקר ולפיה היה במועד קבלת ההודעה בגדרה נמצאו קשיים לא מבוטלים שכן, בשחזור שערך התובע עם החוקר, כמפורט בסעיף 21 לתצהיר החוקר, הרי שמאותו דוכן פלאפל בגדרה ועד לבית העסק בקריית מלאכי, קיימים מספר צמתים מרומזרים ופרק הזמן המינימלי הדרוש להגעה לבית העסק הינו כ-20 דקות. עובדה זו לא נסתרה בחקירת החוקר.